מפת האזור הנה מפת סימון שבילים מס´ 1 – אצבע הגליל,רמת הגולן והחרמון.מהמרכז ניסע צפונה בכביש החוף (כביש מס´ 2),עד מחלף זיכרון יעקב.במחלף נפנה מזרחה לכביש מס´ 70 ונמשיך עמו צפונה כברת דרך עד מחלף אחיהוד. במחלף נפנה מזרחה בכביש מס´ 85 עד סופו בצומת כורזים ונפנה שמאלה (צפונה) בכביש מס´ 90 עד צומת מחניים.בצומת נפנה ימינה לכביש מס´ 91 ונטפס עמו לרמת הגולן,תוך חציית גשר בנות יעקב.לאחר שנחצה את הגשר נמשיך עם הכביש עוד כ 1 ק"מ עד שנבחין באתר מצד שמאל של הדרך כשבראש פסגתו מתנשאת מעל פני השטח אנדרטת הנופלים בקרבות רמת הגולן (מימין לכביש מצויה מסעדה שבצמוד אליה מבנה שירותיים).למרגלות האנדרטה מצוי מגרש חניה מסודר המאפשר חניה נוחה גם לאוטובוסים וממנה יוצא שביל המוביל אל האנדרטה וכן נקודות תצפית רבות לעבר עמק החולה וקיבוץ גדות.

מצפה גדות הנו אתר הנצחה לחללי חטיבת הגולן שנפלו בקרבות רמת הגולן עוד קודם למלחמת ששת הימים,במהלך מלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים.לצד היותו אתר הנצחה משמש המקום גם כנקודת תצפית מרהיבה מרמת – הגולן ומערבה לעבר עמק החולה וישובי העמק אשר סבלו קשות מהחיילים הסורים עד לכיבוש המקום במהלך כיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים.עד למלחמת ששת הימים,שימש המקום כמוצב סורי הנקרא "(אל)מורתפע" שפירושו בעברית: "הנישא".מוצב זה היה אחד מן המוצבים המבוצרים ביותר בגולן,ובשטחו שרדו תעלות קשר בונקרים ושדות מוקשים.המוצב שימש כאחד המוצבים המרכזיים של הסורים עד למלחמת ששת הימים היות והוא שולט על הדרך הראשית העולה לגולן מכיוון גשר בנות יעקב המהווה כאחד מנקודות החצייה של הירדן ממערב למזרח וממזרח למערב.בפסגת המוצב, אנדרטת זיכרון לחטיבת "הגולן",לחיילים שנפלו ממלחמת ששת הימים,ועד למבצע שלום הגליל.כיוונה של האנדרטה מסמל את צאתה של החטיבה להבקעה בגולן בעת מלחמת ששת הימים.את אנדרטה עיצב האמן עזרא אוריון.המוצב הסורי פונה מערבה אל עבר עמק החולה,דבר המוכיח כי לסורים באותה התקופה היה יתרון אסטרטגי משמעותי על העמק.השליטה של המוצב הסורי הייתה בעיקר על קיבוץ גדות,שסבל רבות מפגיעתו הרעה של מוצב "המורתפע".מיד כשהסתיימו הקרבות של מלחמת ששת הימים עלו בני הקיבוץ למוצב הסורי הכבוש יחד עם מפקד פיקוד הצפון האלוף דוד אלעזר.בנוכחותם אמר האלוף: "מכאן אתם נראים גדולים שבעתיים".כוונתו הייתה שרק כאשר רואים את השליטה המוחלטת של המוצב על הקיבוץ אפשר להבין כמה קשה היה לבני הקיבוץ להחזיק מעמד מול ההפגזות מהמוצב.בעקבות המעמד הזה נכתב השיר "ילדה מגדות" הידוע בכינוי "ביתי את בוכה או צוחקת".

כל שעות היממה

יש שירותיים במבנה הסמוך למסעדה שממול לאתר (יש לחצות את הכביש)