טיולים | צימרים | קברי צדיקים מקומות קדושים | קברי צדיקים - הנגב והערבה - חבל לכיש

שמעון

בנו השני של יעקב אבינו (מלאה) ואחד משבטי ישראל

שמו
השם שמעון מקורו בשורש שמ"ע, כפי שהתפרש ונקבע על ידה לאה אמו: "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע ה´ כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן" (בראשית כט,לג).

מתולדותיו
שמעון הוא בנו השני של יעקב שנולד לו מלאה אשתו.
כששכם בן חמור טמא וענה את דינה בת יעקב, וביקש לשאת אותה לאשה, ענו לו בני יעקב במרמה:
"לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנוּ. אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת לָכֶם אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ לְהִמֹּל לָכֶם כָּל זָכָר" (שם לד,יד-טו).

"וַיִּשְׁמְעוּ אֶל חֲמוֹר וְאֶל שְׁכֶם בְּנוֹ כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ וַיִּמֹּלוּ כָּל זָכָר כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ" (שם כד).

את נקמת אחי יעקב משכם בן חמר ומכל תושבי שכם מבצעים שני בני יעקב: שמעון ולוי:
"וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר. וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ" (שם כה-כו).

מעשה נועז זה של שמעון ולוי היה למורת רוחו של יעקב, וגבר חששו מתגובת הכנעני והפריזי יושבי הארץ:
"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי" (שם ל).

אולם הם השיבו בעוז ובבטחה:
"וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ" (שם לא).

זעמו של יעקב על מעשה זה של שמעון ולוי נשמר עד יומו האחרון, ובשעה שברך את בניו לפני מותו, הקדיש לשני בנים אלו – שמעון ולוי – התייחסות שלילית למעשה שהוגדר בעיניו כחסר אחריות:
"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם. בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר. אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (בראשית מט,ה-ז).

כשבני יעקב (מלבד בנימין) יורדים למצרים לשבֹר אֹכל, מתנכר אליהם יוסף ומדבר אתם קשות:
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם" (שם מב,ט).
ותנאי הוא מתנה איתם:
"אִם כֵּנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם. וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ" (שם יט-כ).

ואכן יוסף לוקח "מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם" (שם כד).

יעקב אבינו – האב שכל חייו סבל וצער – מקונן על אִבּוּד בניו:
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה" (שם לו).

על פי המסופר בספר בראשית (מו,י) היו לשמעון ששה בנים: ימואל, ימין, אוהד, יכין, צוחר ושאול בן הכנענית (שינויים מצויים ברשימת היחס בספר במדבר כו,יב-יד, ובספר דברי הימים א ד,כד).

כשמשה מברך את שבטי ישראל לפני מותו, אין בברכותיו התייחסות לשבט שמעון (ראה דברים פרק לג).

בני שבט שמעון ישבו דרומית לנחלת שבט יהודה, ונחלתם נבלעה בנחלת יהודה (ראה יהושע יט,א וְט).

בראי חז"ל
מבצע הנקמה של שמעון ולוי, שבו הרגו את שכם בן חמור וכל זָכָר מתושבי שכם, נעשה על ידם בהיותם בני שלש עשרה שנים בלבד! (בראשית רבה פ,י).
כבוד המשפחה והחשש מחילול ה´, היה הנימוק העיקרי לנקמתם:
ענו שמעון ולוי ואמרו: לא יאה שיאמר בכנסת ישראל – ערלים טמאו לבתולה, ועובדי עבודה זרה טינפו את בת יעקב, אלא כך נאה שיאמר: ערלים נהרגו בגלל בתולה, ועובדי עבודה זרה בגלל בת יעקב, ולא יהיה שכם בן חמור מגלגל עלינו הוצאת שם רע (עפ"י תרגום יונתן בן עוזיאל לד,לא).

מסירות נפשו של שמעון לא הסתיימה בהריגת אנשי שכם ובהוצאת דינה מביתם ! במדרש מובא תיאור רגיש למצבה של דינה בבוא שמעון ולוי להצילה:
אמר רב הונא, אמרה (דינה): ואני אנה אוליך את חרפתי (וסרבה לצאת עמהם) ! עד שנשבע לה שמעון שנוטלה (שנושא אותה לאשה) (בראשית רבה פ,).

יחסים של מדה כנגד מדה השלשלו בין יוסף לשמעון:
על הפסוק: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא" (בראשית לז,יט), אומרים חז"ל: היו אלה שמעון ולוי (תנחומא ישן וישב יג).
"וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה" (שם כד) – היה זה שוב שמעון (בראשית רבה פד,טז). וכיון שנתנו אותו לבור, היה שמעון מצווה ומשליכים עליו אבנים גדולות כדי להרגו (תנחומא בובר וישב יג).

ובבוא היום כשכל אחי יוסף עמדו לפניו במצרים בבית האסורים (מב,יז), הוא מציע להם: "אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם" (שם יט). זה שנכלא – כשכל שאר אחיו חוזרים אל אביהם ומשפחתם – היה שמעון. וכדברי המדרש: לפרוע לו על השלכת יוסף לבור.
אולם בעוד שמעון היה מצווה להשליך אבנים על יוסף בבור, הרי שיוסף האכיל את שמעון, השקהו רחצו וסכו – בהיותו אסור אצלו (בראשית רבה צא,ח).

על שמעון ולוי אומר יעקב לפני מותו: "אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (מט,ז). הסבר לגורל עגום זה כותב התנא ליונתן בן עזיאל בתרגומו לתורה: אמר יעקב, אם יגורו שמעון ולוי שניהם ביחד, אין מלך ושלטון יכול לעמוד בפניהם, ועל כן אחלקם בין שאר השבטים.

על פי דברי המדרש, שמעון נולד בכ"ח בטבת ומת בהיותו בן מאה ועשרים שנה (ילקוט שמעוני שמות קסב).